משפחה שכזאת

כיתבו לי

סרטים

דליהלה

אמא מלכהלה ואבא שמעון

סבא ולדמן

סבתא מונדז’ק

דף הבית

מפגשים משפחתיים

(סבתא חיה מונדז’ק (שטול


סבתה חיה מונדז'ק, אמה של אמא, היתה נוהגת על כל שטות ללכת ולהתייעץ עם הרב, ממנו היתה חוזרת עם עצות שהביאו אותה תמיד לדחוף את אפה לתוך חיינו. היא היתה טיפוס בוהמי אמיתי עם ידי זהב איתן היתה מייצרת לנו בעצמה את הצעצועים, אך היתה גם אשה קשת עורף שתמיד היתה בטוחה שרק היא יודעת בדיוק מה טוב ונכון בשביל כולנו מה שהביא לתחושת אנטי נגדה ועד היום שאני נזכרת בהתערבויות שלה שהיו מרתיחות את דמי. פעם אחת לאחר שכבר עברה את כל גבולות הטעם הטוב ולאחר שנודעה לי התערבותה הנבזית הודעתי לה שאם תתערב בענייני עוד פעם אשבור לה את כל העצמות. היא נדהמה, אמא עדינת הנפש קפאה על מקומה ואני הצטערתי אחר כך שנתתי לה עוד הזדמנות...(פויה...זה בצחוק כמובן...)
יש לי זיכרונות נפלאים מהדירה הקטנה שלה ברחוב ארלוזורוב 122 בחיפה. היינו מגיעים לדירת שני החדרים האלה ומכיוון שחיפה היתה אז, בימים בהם לא היו כאלה כבישים, רחוקה מאד מאד מגדרה, היינו נשארים ללון אצלה, כולנו: אמא ואבא אני ואורנהלה ודליהלה ושמחהלה ובת עמי ולילך וסיגל וסמדר והיה שם במיטה לידה גם סבא מונדז'ק, (נמוך קומה ועגלגל שאם היה נופל מהמיטה לבטח היה מתגלגל כמו כדור) שנהג לצבוט אותנו בלחיים עד שהשאיר לנו סימנים כחולים (מרוב אהבה?...). הוא היה בעלה השני של סבתא, לאחר שהתאלמנה מסבא יונה שנרצח בצעירותו על ידי הערבים ברחוב בחיפה במאורעות 1936-1938.
סבתה שלא רצתה בכלל לעלות לארץ ישראל ונגררה אחרי סבא יונה, שהיה ציוני בכל רמ"ח אבריו, נותרה אלמנה עם שני ילדים קטנים, אמא בת 12 ושמחהלה בן 6, כשכל משפחתה, כך נודע לה, הושמדה בפולין על ידי היטלר ימך שמו ושליחיו ימך שמם, ונאלצה לפרנס אותם לבדה.
לא היו אז מוסדות כמו היום שתמכו כלכלית בנפגעי פעולות איבה. סבתא התחילה למכור לחם ולאט לאט פיתחה לעצמה מכולת קטנה ממנה התפרנסה. אמא היתה רצה לפני הלימודים, השכם בבוקר, לחלק לחמניות אותן היתה מניחה ליד דלתות האנשים שקנו מהן. כך הם חיו בקשיים גדולים אבל לא נשברו אלא המשיכו גם לתרום לבניית הארץ.
שנים רבות לאחר מותה של סבתא, (שקפצה מקומה שמינית בבית האבות בו התגוררה, בגלל אהבה נכזבת לאחד הזקנים שנפטר שם לפניה, ולאחר לעג של חברותיה לשולחן ארוחת הצהרים שאמרו לה שהוא אהב בכלל אישה אחרת...), נפל לי האסימון מדוע היתה אישה כל כך ממורמרת וקשה כל חייה ואז כתבתי "לה", מאוחר מדי, מכתב התנצלות וזה מה שכתבתי:
ההמשך בהכנה

ההמשך בהכנה


back